החיים בתחתית
הוא הספר של תאודור דלרימפל
תאודור דלרימפל עבד בבית חולים בלב ברמינגהם ובכלא סמוך. עבודתו כרופא הפגישה אותו עם עניים. הוא מסביר מה באמת הבעיה של העניים ומה הסכנה לחיים של כולנו.
הנה קטע מהספר
ברור למדי שאמירות מסוימות נועדו להצדיק את מבצע הפעולה, והן מייצגות הכחשה של היותו אדם פועל ועצמאי, ואם כן גם של אחריות אישית. הרוצח טוען שהסכין חדר לגוף הקרבן או שהאקדח ירה. מי שתוקף את השותף המיני שלו טוען ש"עלה לו הדם לראש" או שהוא "איבד את זה", כאילו הוא סובל מסוג של אפילפסיה ותפקידו של הרופא לרפא אותו. כמובן, עד שימצא מרפא הוא יכול להמשיך להתעלל בשותף שלו – להתעללות מעין זה יש הרי יתרונות מסוימים בעבורו –
ולהיות שאנן ביודעו שהוא, ולא השותף, הוא הקרבן האמיתי.
התחלתי לראות בחשיפת חוסר היושר וההונאה העצמית האלה חלק חשוב מעבודתי. כאשר אדם אומר לי, כהסבר להתנהגות אנטי-חברתית, שהוא מושפע בקלות מאחרים אני שואל אותו אם אי פעם השפיעו עליו ללמוד מתמטיקה או להטות פעלים בצרפתית. אותו אדם מתחיל תמיד לצחוק: האבסורד במה שאמר מתבהר לו מיד. הוא יודה שתמיד ידע כמה מגוחך היה מה שאמר, אבל להעמדת הפנים היו יתרונות מסוימים, פסיכולוגיים וחברתיים.
