​

חמישה מיתוסים על יוזמה חופשית.

מיתוס מס' 1

יוזמה חופשית פוגעת בעניים.

מאז 1970 שיעור אוכלוסיית העולם שחי מסכום השווה לפחות מדולר ביום ירד ביותר מ-80 אחוז.

זו אינה תוצאה של סיוע זר או תוכניות פיתוח של האו"ם,

מה שגרם לנס הזה הוא התפשטות היוזמה החופשית.

בסין לבדה סחר חופשי והשקעות זרות, השקעות, לא סיוע, חילצו 400 מיליון סינים מעוני מרוד ב-20 השנים שבין 1981 ל-2001.

מעולם לא היה שום כוח שסייע לעניים שאפילו התקרב ליוזמה חופשית.

 

מיתוס מס' 2.

יוזמה חופשית מונעת על ידי תאוות בצע.

אילו יזמים היו מעוניינים בכסף בלבד, מצבם היה טוב בהרבה יציבה בשירות הציבורי.

לפי סקר שערכו לאחרונה ב- careerbuilder.com

בעלי עסקים קטנים הרוויחו בשנה 19 אחוז פחות מאשר מנהלים במשרדי ממשלה.

את היזמים מניעה תשוקה עזה לשלוט בגורלם.

​

הם שואפים למשהו שאני מכנה הצלחה שהרוויחו בכוחות עצמם.

בעיני אחדים, משמעותה של הצלחה כזו היא הצלחה עסקית.

בעיני אחרים מדובר בגידול ילדים טובים, הקמת ארגון שלא למטרות רווח או יצירת אמנות יפה.

כל דבר שמאפשר לאנשים ליצור ערך בחייהם ובחיי אחרים.

רק יוזמה חופשית מעניקה להם את החירות האישית לעשות זאת.

 

מיתוס מס' 3

יוזמה חופשית מעודדת קנאה.

מאז 1973 נשאלים האמריקאים בסקר החברתי הכללי אם לדעתם מזל טוב או עבודה קשה חשובים יותר כדי להתקדם. זה 40 שנה בין 60 ל-70 אחוז מתושבי ארה"ב בחרו בעבודה קשה.

מרכז המחקר פיו גילה בסקר שערך לאחרונה ש-88 אחוז מהאמריקאים אמרו שהם מעריצים אנשים

שהתעשרו מעבודה קשה.

 

דעה זו ייחודית לארה”ב. לפי סקר הערכים העולמי, סביר יותר שאמריקאים ייחסו הצלחה

לעבודה קשה מאשר תושבי מדינות אחרות. יש סבירות גבוהה פי 2 שהאמריקאים יעשו זאת בהשוואה לצרפתים.

בחברה שמתגמלת יוזמה ונותנת הזדמנויות יוזמה חופשית מטפחת שאפתנות והישגיות.

בחברות שיש בהן פחות חופש כלכלי והרבה פחות יזמים ובשל כך מיתון כלכלי, מוצאים קנאה, טינה ולעתים קרובות גם חוסר שקט.

​

זה המקרה באירופה, שם התושבים דורשים יותר ויותר הטבות מהממשלה

במקום לדרוש לשמור יותר ממה שהם מרוויחים.

 

מיתוס מס' 4

יוזמה חופשית היא שגרמה למיתון הגדול. האשם אינו ביוזמה החופשית, אלא בחוסר יוזמה חופשית.

סטטיות, ובת הזוג הצמודה שלה, יחס מועדף למקורבים בחברות גדולות מוססו את הכלכלה שלנו.

כפי שציין עמיתיבמכון האמריקאי ליוזמה, פיטר ווליסון, שני עשורים של מדיניות ממשלתית שגויה

יצרו את התנאים שהובילו לבועת הנדל”ן. כשמחירי הדיור קרסו, קרסה המערכת הפיננסית כולה.

ומי הראשונים שביקשו הצלה?

 

תאגידים גדולים, כולל חברות רכב, בנקים גדולים וענקי המשכנתאות שזכו לתמיכת הממשלה, פאני מיי ופרדי מק.

זו אינה דוגמה לשוק חופשי בפעולה, זה אפילו לא קרוב.

זו תערובת רעילה של ממשלה גדולה ותאגידים עם פרוטקציה.

הפתרון הוא יותר יוזמה חופשית שבה יזמים

מסכנים את כספם ומרוויחים או מפסידים.

 

מיתוס מס' 5

יוזמה חופשית אינה הוגנת.

כשהייתי מרצה לכלכלה, הסטודנטים שלי טענו לפעמים

שזה לא הוגן שלעשירים יש כל כך הרבה יותר מאשר לעניים.

באמצע הקורס הצעתי שרבע מהנקודות שבהן זכה החצי העליון של הכיתה

יועבר לסטודנטים בחצי התחתון כדי לשפר את שוויון הציונים.

הדיון על ההגינות הסתיים לפתע.

 

כולם מכירים בצורך במידת מה של חלוקה מחדש של ההכנסות

כדי לממן את הממשלה ואת רשת הביטחון החברתי.

אבל כל עוד אנשים יהיו חופשיים להרוויח כסף, יהיו כאלה שירוויחו יותר מאחרים.

בעיני רוב האמריקאים הוגנות אינה חלוקת העושר, אלא תגמול על מאמץ,

וזה מה שהיוזמה החופשית עושה. יוזמה חופשית, כמו חופש הביטוי, חופש ההתאגדות וחופש הדת

עושה את הארץ שלנו הוגנת יותר, לא פחות. אני ארתור ברוקס מהמכון האמריקאי

ליוזמה באוניברסיטת פראגר.

​

​