הממשלה יכולה לנהל את הכלכלה?
וידיו ותמליל
האם המשק של המדינה שלנו הוא
מכונה כמו מכונית, רכבת או תחנת כוח?
שומעים כל הזמן משפטים כאלה:
הכלכלה מתחממת יותר מדי,
היא צריכה להתקרר,
היא זקוקה לדחיפה.
אלה אינן מטפורות
לא מזיקות,
הן מביעות איך כלכלנים לימדו אותנו
לראות את המשק של המדינה
כמשהו שאפשר להפעיל,
להוביל או לדחוף.
נחשו מי מפעיל ודוחף?
הממשלה.
הממשלה אמורה לוודא
שהכלכלה תתקדם בקצב אחיד
ולא תנוע מהר מדי
או לאט מדי.
אבל הכלכלה אינה מכונה,
היא מורכבת מאנשים.
אף אחד לא יכול לשלוט
במה שמיליארדים יעשו.
הדבר שנעלם מן העין, לא מודגש
או זוכה להתעלמות
הוא השינויים המדהימים
בפעילויות של שוק חופשי.
עסקים חדשים נפתחים
ואחרים נסגרים כל הזמן.
בזמנים רגילים, נוצרות בארה"ב
חצי מיליון משרות או יותר
בכל שבוע
ועוד חצי מיליון מקוצצות.
יזמים מוציאים כל הזמן
מוצרים ושירותים חדשים,
רובם נכשלים,
אבל אלה שמצליחים יכולים
לשפר עד מאוד את איכות חיינו.
הממשלה יכולה וצריכה להשפיע
באופן חיובי על הסביבה
שבה מתרחשת הפעילות השוקקת
באמצעות מיסוי,
מדיניות מונטרית,
הוצאות ממשלתיות ורגולציה.
כמעט בכל המקרים, המרשם
הטוב ביותר לבריאות כלכלית
הוא "פחות זה יותר".
טעויות הרסניות של ממשלות
יכולות להרעיל את השוק.
זה קרה בשפל הגדול
בשנות ה-30 בארה"ב,
במידה פחותה יותר
בשנות ה-70
ושוב בבהלה ב-2009-2008.
הטעויות האחרונות של הממשלה
הוחמרו מעליות במסים
והרבה תקנות נגד צמיחה
מחוק הבריאות החדש,
חוק דוד-פרנק
לשירותים פיננסיים
וכל הרשויות הרגולטוריות
בוושינגטון
כגון רשות התקשורת הפדרלית,
הסוכנות להגנת הסביבה
והמועצה הארצית ליחסי עבודה.
אם אתם רוצים להבין
למה הכלכלה האמריקאית
גדלה בקצב אנמי
של רק אחוז עד שניים בשנה,
אל תביטו הלאה.
שוב, הרעיון של משק שנוהם
כמו מכונה משומנת היטב
פוגע ולא מגדיל
את יצירת העושר,
כי הוא מוביל תמיד להתערבות
ממשלתית הפוגמת בצמיחה.
זה מביא אותנו לבועות.
זה הטיעון: הממשלה לא צריכה
לפחות למנוע אותן?
זה תלוי.
אלה שנגרמו בשל מדיניות שגויה
של הממשלה
כגון בועת הדיור
באמצע שנות ה-2000, כן.
אלה שנגרמו
על ידי השוק החופשי, לא.
יש לבועות מוניטין גרוע,
אבל לא כולם שוות.
יש בועות בריאות
ובועות לא בריאות.
הטובות מתפתחות כשהרבה אנשים
מזהים באותו זמן
הזדמנות טובה.
מחשבים הם דוגמה מצוינת.
בתחילת שנות ה-80,
היה שגשוג של מחשבים אישיים
ואחריו, משבר חמור
כשחברות כגון
"אטארי" ו"קומודור" קרסו.
בסוף שנות ה-90,
כמה חברות
זיהו את החשיבות
של מנועי חיפוש.
"גוגל" עלתה על כולן,
"מיקרוסופט" ואחרות
קיבלו נתח זעום מהשוק.
לאחרונה, תחום הטלפונים
הניידים חווה משבר
עם עשרות מותגים שונים
שהתחרו על נתח השוק.
בעבר, "נוקיה" היה המלך,
אבל כעת, אייפון של "אפל"
וסמסונג שולטים.
בועות טובות הן סימן
לכלכלה מלאת חיים וחדשנית.
העודפים נדחקים החוצה
בסופו של דבר
וההון מועבר
להזדמנויות מבטיחות יותר.
אבל בועות שנוצרות באופן מלאכותי
בשל מדיניות ממשלתית,
כגון בועת הדיור,
הן אסון.
משבר הדיור נוצר בעיקר
בשל מדיניות ממשלתית,
כולל לחץ על בנקים
לתת משכנתאות לאנשים
שלא יכלו לשלם עליהן.
כשכמויות גדולות של הלווים
הפסיקו לשלם,
הבורסה קרסה וכולם נפגעו
מהתערבות מיותרת של הממשלה.
לסיום, יש מחזורי עסקים.
הממשלה לא אמורה
להקטין את התנודתיות?
כלכלנים תוהים
על מחזורי עסקים,
העליות והמורדות במשק,
מעל 200 שנה.
רובם מתייחסים לתופעה
כאל מחלה, משהו שיש לרפא,
במקום מה שזה,
התנודות הטבעיות
של השוק החופשי.
כאשר מה שאנשים רוצים נוצר
ומה שאנשים לא רוצים מושמד.
ניסון לעצור את התהליך
בשוק החופשי של הרס יצירתי,
כפי שהוא מכונה, מוביל
באופן בלתי נמנע לקיפאון,
צמיחה כלכלית מעטה
או כלל לא.
לדוגמאות עכשוויות,
תראו את יפן ואת רוב אירופה.
הנה כלל: ככל שהממשלה
מהדקת את אחיזתה,
הכלכלה צומחת פחות.
מפני שהכלכלה אינה מכונה
והממשלה לא יכולה
לאלץ אותה לפעול כך.
בואו נשחרר
את השוק החופשי,
שתמיד היה הדרך
הבטוחה ביותר לשגשוג כלכלי.
אני סטיב פורבס
מאוניברסיטת פרייגר.
להירשמות לערוץ שלנו
ב"יוטיוב", הקליקו כאן.
כדי שהסרטונים שלנו
ימשיכו להיות חינם, תרמו כאן.