אי השוויון בהכנסות הוא טוב

וידיו ותמליל

נאמר ונכתב רבות

על אי שוויון בהכנסות.

 

שזה לא הוגן שכמה אנשים

הם עשירים מאוד וכל השאר לא.

 

שהפער בהכנסות בין העשירים

ואפילו מעמד הביניים,

 

וכמובן, העניים,

גדול כל כך.

 

יש בעיה אחת בתלונה הזאת.

היא שגויה.

 

אי שוויון בהכנסות

הוא דבר טוב

 

כשהוא תוצר

של כלכלת שוק חופשי.

 

החיים שלכם מוכיחים זאת.

 

המשק מורכב

ממיליוני בני אדם

 

שמקבלים החלטות על חייהם.

 

היכן וכמה הם רוצים לעבוד,

מה הם רוצים לקנות וכו'.

 

אתה אחד מבני האדם האלה.

 

בארץ כמו ארה"ב,

אתם חופשיים לבחור

 

בחיים בדרך שאתם מאמינים

שמתאימה יותר לכישרונות שלכם.

 

הכישרון יכול להיות הוראה

או יצירת מוזיקה,

 

בנקאות, הקמת עסק קטן

או גידול משפחה.

 

לא משנה מה, החופש הזה

יוצר חיים מהנים,

 

מרגשים ומשמעותיים.

 

אבל זה גם ביטוי

של אי שוויון,

 

מפני שאנחנו שונים.

יש לנו כישרונות שונים,

 

מזגים שונים,

שאיפות שונות.

 

זה בסדר,

כי שוב, בחברה חופשית,

 

אנחנו יכולים לבקש הזדמנויות

 

שמתאימות ליתרונות

האישיים שלנו,

 

שמבדילים אותנו מאחרים.

 

אם תמצאו משהו שאתם טובים בו

ותעבדו קשה,

 

אולי תצליחו

ותרוויחו הרבה כסף.

 

אם אתה ספורטאי מצטיין, אקנה

כרטיס כדי לראות אותך משחק.

 

אם אתה משקיע נבון, אתן לך

מכספי כדי שתשקיע אותו.

 

כל עוד יש לכם חופש

להוביל את גורלכם,

 

יש לכם הזדמנות

לממש את היכולת

 

ולהשיג הצלחה

כיצד שתגדירו אותה.

 

אבל אם מישהו,

למשל, פקיד ממשלתי,

 

יגיד לכם שיש מגבלות

לשאיפות שלכם,

 

שיש תקרה שאי אפשר

לעלות מעליה,

 

לא נראה לי

שתהיו מרוצים מזה.

 

תרגישו שאתם

בסוג של בית סוהר.

 

שוויון כפוי

משמעו פחות הזדמנויות

 

לעסוק במה שמייחד אתכם.

 

אבל מה עם הפער הגדל

בין העשירים, האחוזון העליון,

 

והשאר, 99 האחוזים

ששומעים עליהם רבות?

 

זה לא רע?

 

שוב, התשובה היא לא.

זאת הסיבה.

 

בכלכלת שוק חופשי,

אנשים מתעשרים

 

והופכים את מה שהעשירים

נהנים ממנו כיום

 

למשהו שכמעט כולם

יוכלו ליהנות ממנו מחר.

 

העשירים הם שפני הניסיון.

 

חשבו על הטלפון הנייד.

כעת, יש אותו לכולם,

 

אבל כשמוטורולה ייצרה

את הטלפון הראשון ב-1983,

 

הוא היה בגודל של לבנה.

 

חיי הסוללה שלו

היו חצי שעה,

 

הקליטה הייתה גרועה

והשיחות היו יקרות מאוד.

 

הוא עלה 4,000 דולר.

 

אבל אם אף אחד לא היה קונה

את הלבנה שעלתה 4,000 דולר,

 

לא היה כיום טלפון נייד

שעולה 40 דולר.

 

בשנות ה-60, מחשב עלה

מעל מיליון דולר.

 

כיום, בזכות מיליארדרים

כמו מייקל דל,

 

יש לנו מחשבים מתקדמים מאוד

שעולים לנו כמה מאות דולרים.

 

אתם זוכרים שטלוויזיות פלזמה

היו מותרות קשות להשגה?

 

רק העשירים

יכלו לקנות אותן.

 

כיום, הסלון שלכם

הוא אולם קולנוע פרטי.

 

השוק החופשי

הופך מחסור לשפע.

 

מה שהיה זמין בעבר למעטים

זמין כעת לרבים.

 

אי שוויון בעושר הוא

תוצאה ישירה של האמת הזאת.

 

האם עליי לכעוס על האנשים שהתעשרו

כי יש להם יותר כסף משיש לי

 

או שעליי להודות

על המערכת הכלכלית

 

שמאפשרת להם להעשיר את חיי

ואת חיי מיליוני אנשים אחרים?

 

המאפיין הזה של השוק החופשי,

אי שוויון בהכנסות,

 

יכול להיראות לא הוגן,

 

אבל כשחוקרים מעט יותר,

מתבררת התמונה האמיתית.

 

אי שוויון בהכנסות

הופך את מה שנראה בעבר

 

מותרות בלתי אפשריות

לזמינות כמעט לכולם.

 

הוא מספק תמריץ

לאנשים יצירתיים

 

להמר על רעיונות חדשים.

 

הוא מקדם חופש אישי

ומתגמל על עבודה קשה,

 

כישרון והישגים.

 

לסיכום, אי שוויון בהכנסות

מסמן שחופש אישי,

 

הזדמנויות וחדשנות

נוכחים בכלכלה החופשית.

 

זה די טוב יחסית למשהו

שאמור להיות רע.

 

שתי נקודות אחרונות.

 

מועדון האחוזון

תמיד פתוח לחברים חדשים.

 

לא צריך להיות באחוזון העליון

כדי לחיות חיים טובים.

 

וזה - לא הקיום של המאוד עשירים -

חשוב במיוחד.

 

אני ג'ון טאמני,

עורך "שווקים ברורים"

 

עבור אוניברסיטת פרייגר.

 

להירשמות לערוץ שלנו

ב"יוטיוב", הקליקו כאן.

 

כדי שהסרטונים שלנו

ימשיכו להיות חינם, תרמו כאן.